פרשת ´מסמך גלנט´ (המזויף), התקבלה בזעזוע לאומי. לא פחות. כותרות כל העיתונים דיברו על ´שפל חסר תקדים בתולדות צה"ל´, היועץ המשפטי לממשלה הורה על חקירה פלילית לגילוי מקורו של המסמך, אייל ארד התלונן במשטרה, הצפי דיבר על מצעד אלופים לחדרי החקירות. גלנט עצמו דיבר על ´עלילה מרושעת´. בקיצור, לא נעים. נסראללה, אחמדיניג´אד ואסד מתגלגלים מצחוק. אבל בוא נודה על האמת, מישהו באמת מתפלא שהצמרת הצבאית המפוארת ועטורת התהילה שלנו התדרדרה לשפל כזה ? לא צריך מסמכים, אמיתיים או מזויפים, די להביט ברבי המכרים שמציעים לנו הוצאות הספרים, כדי להבין שהקצינים בדימוס, חצו מזמן את הקו. אם זה לא היה עצוב, כולנו היינו צוחקים, אבל מדהים לראות איך הגנרלים שלנו, שלחמו מעבר לקווי האויב, ניהלו מבצעים עלומים, הוכיחו תעצומות נפש בשדה הקרב, פיקדו על צבא הגנה לישראל- החליטו יום אחד להחליף את זירת שדה הקרב, בזירת קרב חדשה- דפי העיתונים ו´מגרש הספרים´. הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, הוציא ספר חדש, שם, כמה צפוי, ´סגר חשבון´ עם יריבו המר הרמטכ"ל לשעבר והשר דהיום בוגי יעלון, שגם הוא ´סגר חשבון´ עם אותו חלוץ, אף הוא בספר מיוחד שכתב. חוץ מהרווח הכלכלי שבקידום ספרם, נדמה שהגנרלים שלנו הבינו את השיטה. תעלה על הכתב חוויות, תחושות, הגיגים ו´קצת שירקעס´ מעברך הצבאי, תפנה להוצאת ספרים מכובדת - והבאזז יעשה את שלו. תשאלו את האלופים במיל´ דני יתום, אלעזר שטרן, בוגי יעלון ודן חלוץ. מהר מאוד, נדמה, אלופי המטכ"ל הבינו את השיטה והחלו ליישמה, עוד בטרם הפכו ל´בדימוס´. ספרים, מסמכים, תככים והשמצות. שקט, יורים (מילים)... השורה התחתונה של כל הפרשיות הללו היא שגם ה'שתקנים במדים' הגיעו למסקנה כי אם 'עשית ולא פרסמת- כאילו לא עשית'. בדיוק כמו בזירת הקרב, כך גם בעידן התקשורתי של היום. שם המשחק הוא - מהירות, חדות, דבקות במטרה, גם אם המטרה היא פרסום וקידום עצמי. רק שבמקום טנקים, מטוסי קרב ורובים משוכללים, נעזרים האלופים בדימוס במומחים מסוג אחר- יועצי תקשורת, אנשי יחסי ציבור, אסטרטגים. גם הגנרלים הוותיקים, שראו וחוו כבר הכל, מבינים כי זירת הקרב המודרנית היא על לבו של הציבור, מול המצלמות, באולפני הטלוויזיה או בקידום רבי מכר שכתבו. לשם כך, הם זקוקים ל'טובי הלוחמים' בזירת הקרב התקשורתית/ הסברתית, בדרכם לכבוש גם את הפסגה הפוליטית/ציבורית.